מה זו לידה טראומטית? כמה זה נפוץ? ואיך התהליך של עיבוד לידה יכול להקל?
מה אומרים המחקרים על חווית לידה טראומטית?
השימוש בביטוי "לידה טראומטית" מאוד נפוץ ונשאלת השאלה מה זה אומר? לפי מה קובעים אם הלידה היא טראומטית?
הקושי בהגדרה בא לידי ביטוי גם בספרות המחקרית וניתן לראות טווח מאוד גדול של שכיחות התופעה:
9-50% מהנשים חוות את הלידה כאירוע טראומטי (Leinweber et al, 2022). ממה נובעת השונות הזו, לגבי תפיסת הלידה כאירוע טראומטי וקשה? ההסבר קשור לכך שאין הגדרה חד-משמעית מהי לידה טראומטית וכן שהמחקרים מתבצעים בשיטות מחקר שונות. אבל, כנראה שהסיבה העיקרית היא שטראומה היא חוויה סובייקטיבית. קשה לקבוע לה קריטריונים אובייקטיביים: "טראומה היא בעיני המתבונן" ובמקרה שלנו בעיני המתבוננת (Beck, 2004).
מהי המשמעות של תפיסת חווית הלידה כאירוע טראומטי?
התפיסה הסובייקטיבית של חוויית הלידה משפיעה על האישה בתחומי החיים השונים ולאורך זמן. כאשר חווית הלידה נתפסת כטראומטית, יכולה להיות לכך השפעה על הבריאות הנפשית של האשה לאחר מכן. נשים אלו הן בסיכון להפרעות נפשיות כרוניות כמו דיכאון לאחר לידה או הפרעת דחק פוסט - טראומטית (PTSD) שתתפתח אצל 3-4% מהנשים.
הפרעות אלו, משפיעות לא רק על האמא, אלא גם על ההתפתחות הקוגניטיבית והרגשית של התינוק, על ההורות, על הקשר בין האם לתינוק וגם על הזוגיות ועל המשפחה כולה. נשים שתופסות את הלידה כחוויה טראומטית יכולות בהמשך גם לפתח פחד מהלביא ילדים נוספים לעולם, פחד מהריון וחרדה מהלידה (טוקופוביה) עד כדי רצון ללדת בלידה קיסרית בפעם הבאה.
כיצד ניתן לצמצם את ההשפעה של חווית לידה טראומטית?
ברוב המקרים תהייה החלמה לאחר לידה טראומטית וחזרה לתפקוד רגיל, יחד עם הסתגלות טובה להורות. יחד עם זאת, כדי לצמצם את התופעה, ראשית יש חשיבות להכנה ללידה, כזו שתתייחס לכלל האירועים שאישה יכולה לפגוש בלידה ולצמצם את הפער בין הצפיות לבין המציאות. פער שהוא אחד הגורמים המשמעותיים לחוויה טראומטית והתפתחות PTSD. דבר נוסף, קשור לאינטראקציה עם הצוות המטפל שכל אישה תוכל לעבור את חווית הלידה בדרך בריאה ומעצימה ולקבל את התמיכה המתאימה כך שהיא תרגיש בטוחה ומוגנת.
אחרי הלידה, במקרה שאישה חוותה לידה טראומטית, מומלץ בחום לעשות קרוב ככל שניתן ללידה, שיחה ראשונית ל"ארגון הזיכרון" מהחוויה ובהמשך תהליך של עיבודרגשי של חווית הלידה כדי למנוע עד כמה שניתן התפתחות תסמיני PTSD ולהביא לריפוי והחלמה.
חשוב לזכור, שמדובר על חוויה סובייקטיבית, כך שגם אם לפי ההגדרות הרפואיות הלידה "לא היתה קשה", מה שקובע הוא תפיסת האישה וכדאי להעניק לה טיפול ותמיכה מתאימים שיקלו עליה את ההסתגלות וההחלמה.
מהם הסימנים שיכולים להעיד על החמרה והתפתחות -PTSD ?
זכרונות מהלידה שעולים שוב ושוב - פלאשבקים, תמונות, חלומות.
הימנעות - מאמץ להמנע מכל מה שמזכיר את הלידה כמו, להמנע מלדבר על הלידה, לשמוע על לידות ובמקרים מסוימים אף להמנע מהריון נוסף ובהריון הבא ללדת בניתוח קיסרי.
שינויים שליליים בחשיבה ובמצב הרוח שקשורים ללידה כמו, קושי לזכור את רצף הארועים, האשמה עצמית ושל אחרים, רגשות שליליים וחוסר יכולת לחוות רגשות של שמחה, הנאה וסיפוק.
עוררות יתר כמו דריכות יתר ותגובות בהלה מוגזמות ורגזנות.
אם התסמינים הללו נמשכים יותר מחודש לאחר הלידה יתכן ומדובר על PTSD וכדאי לפנות לטיפול במסגרת בריאות הנפש של האשה.
מה קורה בזמן חשיפה לארוע טראומטי?
המוח שלנו הוא סורק מתוחכם, ויש בו אזורים ספציפיים שמאפשרים לזהות מצבי סכנה ולהגיב אליהם במהירות בתגובות בריחה, לחימה או קפיאה. כשהמוח מזהה גירוי מסויים כמסוכן, הגוף עובר למצב של מוכנות לפעולה מהירה: קצב הלב עולה, הנשימה מואצת, דם זורם בעוצמה, שרירים נמתחים והערנות גוברת.
אם נבחרה תגובה של בריחה או לחימה- האנרגיה שנוצרה בגוף תורגמה לפעולה והשתחררה. האיום חלף והארוע הסתיים.
אם נבחרה התגובה של קפיאה - כאן עלולה להיווצר בעיה. כי, כל העוררות הגופנית שנוצרה, לא תורגמה לתגובה אקטיבית של בריחה או לחימה ו האנרגיה נשארה "תקועה" וכלואה בגוף. אי פריקת האנרגיה במצבים האלה, מובילה לעיתים קרובות, למצב של עוררות כרונית שהוא למעשה הביטוי של תסמינים טראומטיים ממושכים (PTSD). מצב שבו התנועה לא הושלמה או תכנית הפעולה לא בוצעה עד סופה, גורם לכך שעודפי האנרגיה נתקעים ונכלאים בגוף ומערכת העצבים שלנו מאבדת את האיזון שלה.
במצב כזה, גם כאשר האיום חלף – תחושת הסכנה נשארת.
האדם דרוך ומרגיש כל הזמן תחת מתקפה – זה יכול להתבטא בפלשבקים, בדריכות יתר, כשכל דבר שמזכיר את המצב המאיים מקפיץ את את מערכת העצבים הסימפתטית (שמגיבה לאיום) ומגייס אותה לפעולה (לוין, 1999).
ואיך כל זה קשור ללידה?
תהליך הלידה, הוא מצב דחק (סטרס) קיצוני. אצל חלק מהנשים יכול להתפס כאיום. האיום יכול להיות פנימי - תחושת הפחד והחרדה שהאישה חווה או חיצוני, כאשר מתרחשים ארועים שיש בהם סכנה מוחשית לחיי האם או העובר.
בתגובה לתחושת האיום, יש נשים שמגיבות באופן אקטיבי שניתן להקביל לתגובת בריחה או לחימה. אלו נשים שישאלו הרבה שאלות, תהיינה מעורבות בקבלת החלטות ואפילו יביעו התנגדות וסרוב לטיפול. אחרות יהיו פסיביות יותר, לא ישאלו שאלות, לא יביעו את דעתן, לא יבקשו עזרה, תהיינה עצורות ומאופקות ויימנעו מלעשות מה שהן רוצות, למרות הדחף החזק לעשות זאת. את התגובה הזו ניתן להקביל לקיפאון, עליו דיבר פטר לוין.
התגובה הזו מובילה לתחושת חוסר אונים, שנשים מספרות שהרגישו בלידה, כשלא ראו אותן ולא הקשיבו להן ומכאן צומחים רגשות האשמה והכאב שמלווים את האשה ימים רבים לאחר הלידה ומשפיעים על כל תחום בחייה.
איך אפשר לרפא את הטראומה?
הארוע של הלידה כבר התרחש ולא נוכל לשנות את מה שהיה. מה שכן נוכל לעשות, זה להציע התבוננות נוספת על מה שקרה, לשחזר את סיפור הלידה שלב אחר שלב. החזרה על הסיפור מאפשרת לאישה להבין מה קרה בלידה, מה היה לה קשה, מה היה לה חסר ולמה היתה זקוקה. בהתערבות, יש לנו אפשרות לשנות את מסלול התגובה במוח על ידי יצירת שרשרת תגובות חדשה ומיטיבה יותר.
בארוע עצמו, המוח הגיב למצב הסטרס המאיים והתכונן לתגובת לחימה בריחה או קפיאה. אישה שהרגישה בלידה שקולה לא נשמע ושלא רואים אותה - לא הצליחה בעצם להשלים את תגובת הגוף לאיום והאנרגיה שהיתה מוכנה להפעיל את הגוף נאצרה ונכלאה.
זה המצב שיוצר את הטראומה. כל עוד לא נאפשר שיחרור או פריקה של האנרגיה הזו התסמינים יימשכו. בתהליך של עיבוד לידה, אנחנו יוצרים הזדמנות לתנועה ולתגובה חדשים. בתוך מקום בטוח ומכיל נותנים מקום לכל הרגשות הכואבים, לצרכים שלא נענו וגם למשאלות. כשאישה מבינה מה היא היתה צריכה ואיך היא יכולה לבקש את זה בשביל עצמה זה ממלא אותה אומץ ותחושת מסוגלות שכל כך היתה חסרה לה בלידה.
מתי הזמן הנכון להתערב אחרי לידה טראומטית?
הגישה המקובלת כיום לטראומה בכלל וכך גם לאחר לידה טראומטית, היא להציע התערבות מיידית של תמיכה, הקשבה, ארגון הזכרונות מהארוע ומתן מענה לצרכים המידיים. עיבוד ראשוני או שיחה מארגנת לחוויה הטראומטית. המטרה היא להפחית את עוצמת התסמינים ולמנוע החמרה.
בהמשך, אפשר להציע טיפול שכולל עיבוד רגשי של חווית הלידה, בהתאם לעוצמת התסמינים והאם מדובר על טיפול למניעת PTSD או שיש כבר אבחנה והמטרה היא להקלה בתסמינים. חשוב לציין כי נשים שקיבלו סיוע לאחר הלידה דיווחו על שיפור בהרגשתן. יחד עם זאת היעילות גבוהה יותר כאשר ההתערבות אינה חד פעמית.
מהן השיטות לטיפול בטראומה?
יש גישות ושיטות שונות לטיפול במצבי סטרס, טראומה ו- PTSD. חלקן מתאימות גם לעיבוד לידה וניתן לבחור את השיטה המתאימה בהתאם לחומרת התגובה והעיתוי.
בין הטיפולים המוצעים כיום והוכחו כיעילים נמצאים:
טיפול בחשיפה ממושכת (PE) Prolonged Exposure שיטה שפותחה על ידי פרופ' עדנה פואה. השיטה מבוססת על חזרה הדרגתית ואיטית אל החוויה הטראומטית ושחזור פרטי הארוע הטראומטי. המטרה היא שינוי נקודת המבט ויצירת הבניה מחודשת ומיטיבה יותר של הארוע הטראומטי.
טיפול באמצעות תנועות עיניים לעיבוד מחדש והקהיה שיטתית -(EMDR) Eye Movement Desensitization and Reprocessing
מודל ישראלי - SEE FAR CBT, שפותח על ידי פרופ' מולי להד ומיקי דורון, שמשלב בין מרכיבי הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי, חוויה גופנית של הטראומה ( Somatic Experience) לבין אלמנטים מטיפול במשחק ודמיון.
בנוסף קיימים טיפולים פסיכודינמיים וטיפול תרופתי - הם בד"כ יסייעו להקלת תסמיני הדכאון והחרדה ובהמשך ניתן לשלב אותם עם הגישות האחרות.
ובנימה אישית
מניסיוני רב השנים בחדר לידה ובחדר הטיפולים עם נשים לאחר לידה, יש הגדרה רפואית ויש מה שאת מרגישה - ובשני המקרים זו סיבה מספיק טובה לפנות לעיבוד לידה. להכניס רכות לזיכרון של החוויה המשמעותית הזאת של הלידה. שהזיכרון יהיה פחות כואב, ושתוכלי לספר את סיפור הלידה ולהסתכל על עצמך באור חדש ובעיניים טובות ולהמשיך בחייך מתוך תחושת גאווה, מסוגלות ואומץ.
לקריאה נוספת על עיבוד לידה ועל חווית לידה טראומטית.
לא בטוחה מה נכון לך?
מוזמנת להתייעץ
אני זמינה בשבילך גם כאן 052-4266969
מקורות:
פטר לוין, להעיר את הנמר, מרפאים את הטראומה (1999) הוצאת אסטרולוג
ג'ינה רוס, מעבר למערבולת הטראומה, אל מערבולת ההחלמה (2008) הוצאת נורד
מולי להד ומיקי דורון, SEE FAR CBT מעבר לטיפול קוגניטבי התנהגותי, 2015, ישראל
Leinweber et al (2022) Developing a Woman-centered, Inclusive Definition of Traumatic Childbirth Experiences: A discussion paper, BIRTH 49:687–696.
Ayers, S. (2004). Delivery as a Traumatic Event: Prevalence, Risk Factors, and Treatment for Postnatal Posttraumatic Stress Disorder. Clinical Obstetrics and gynecology, 47, (3), 552–567.
Olde ,E., Van Der Hart, O., Kleber, R., & Van Son, M. (2006). Posttraumatic Stress Following Childbirth: A Review. Clinical Psychology Review, 26, 1–16.
Fenech, G., & Thomson, G. (2014). Tormented by ghosts from their past’: A meta-synthesis to explore the psychosocial implications of a traumatic birth on maternal well-being. Midwifery, 30,185–193.
Comments